למרות שאפשר לומר די בוודאות, כי רוב הציבור סבור כי יש לערוך לגליזציה של סמים קלים, רשויות האכיפה וביניהן בתי המשפט, אינם מקבלים את ההנחה הזו, ולא בכדי קובעת פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים") עונשים כבדים למשתמשים בסמים קלים (לרבות קנאביס) וכל שכן על מי שנתפס עם כמות גבוהה של סמים קלים. אך אילו איסורים קיימים בפקודת הסמים? על כך במאמר שלהלן.

מהי ברירת המחדל החוקית לפי לפקודת הסמים?

פקודת הסמים קובעת ברירת מחדל, שלפיה כל סם שלא מופיע כסם מסוכן בפקודת הסמים, הוא למעשה מותר. סם שמופיע בתור סם מסוכן בפקודה, מוגדר בתור סם "מסוכן ואסור" ואחזקה או הפצה שלו או מסחר בו, נחשבים לעבירה פלילית חמורה. לדוגמא: "אקמול" הוא סם לכל דבר ועניין. עם זאת, הוא אינו מוגדר בתור סם אסור, אלא הוא סם מותר הנמכר בכל בית מרקחת. "קוקאין" מוגדר בתור סם אסור לפי פקודת הסמים, לכן אחזקה שלו או כל שימוש בו נחשבים כעבירה פלילית.

הפקודה גם קובעת חריגים, לפיהם מי שנתפס עם סם אסור לפי הפקודה, יתכן שלא יוגש נגדו כתב אישום במקרים שבהם הוא החזיק בסם בהיתר (דהיינו- "ברישיון"). כיום, רווחת התופעה לפיה יותר ויותר אנשים משתמשים בקנאביס, מטעמים רפואיים. אך כדי לקבל מרשם, יש לפנות לרופא. האישור הרפואי הוא למעשה "ההיתר". אגב, עזרה בקבלת רישיון לקנאביס רפואי מצריכה ידע רב וניסיון. לכן מומלץ, במקרים שבהם באמת קיים צורך רפואי, להיעזר בעורך דין.

אילו עבירות קיימות בפקודת הסמים?

פקודת הסמים קובעת ערב רב של עבירות שנוגעות לשימוש בסמים או אחזקת סמים. השאלה האם אחזקת הסם נועדה לשימוש עצמי או לשימושים הנוגעים לייבוא סחר או גידול, נגזרת מהכמות שנתפסה אצל חשוד בעבירה. פקודת הסמים מגדירה בתוספת לה, בהתאם לכל סוג של סם, מהי הכמות שחריגה ממנה תיחשב בתור אחזקה לצרכי סחר. לדוגמא, מי שנתפס עם סם מסוג קנאביס בכמות הגדולה מ- 15 גרם, יראו בו בתור מי שהחזיק סם מסוכן שלא לשימוש עצמי. מי שהחזיק בכמות הקטנה מהכמות הנקובה, יראו בו בתור מי שהחזיק בסם המסוכן בכמות שנועדה לשימוש עצמי. נציג להלן את עיקר העבירות המנויות בפקודת הסמים:

אחזקת סמים בכמות שנועדה לשימוש עצמי:

מדובר בעבירה הנפוצה ביותר וזאת בעבירה לפי סעיף 7 לפקודת הסמים, הקובעת איסור על אחזקת סם או על שימוש בו. העונש על אחזקת סמים לשימוש עצמי (בהתאם לכמות שנתפסה כפי שהוסבר לעיל), עומד על עונש דיי חמור של 3 שנות מאסר או קנס. עם זאת, חשוב לציין שבכל הנוגע לעבירה של אחזקת סם לשימוש עצמי, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, היא שלא להעמיד לדין אדם שנתפס בפעם הראשונה בעבירה זו.

יודגש כי העונש המוטל על אחזקה לשימוש עצמי גבוה בהרבה, במקרים שבהם אדם נתפס אומנם עם כמות שמוגדרת ככמות לשימוש עצמי, אבל בין כותלי בית הספר (ככל שמדובר בנאשם שלא לומד בבית הספר). אז העונש עומד על 5 שנות מאסר.

אחזקת סם שלא לשימוש עצמי:

סעיף 7(א) לפקודה קובע, כי מי שנתפס מחזיק בסם אסור ולא מדובר בכמות שמוגדרת ככמות לשימוש עצמי, עובר עבירה חמורה מאוד שעונשה עומד על 20 שנות מאסר וקנס משמעותי. עם זאת, פקודת הסמים קובעת גם "חזקה", לפיה אדם שנתפס עם כמות גדולה יותר מהמוגדרת לשימוש עצמי, עליו הנטל להוכיח שעל אף זאת, הוא עדיין התכוון להשתמש בסמים לשימושו האישי ולא לסחור באותו סם.

אחזקת כלי עישון:

לא הרבה יודעים, אך גם אחזקה של כלי עישון (דהיינו: "באנג" כדוגמא) מהווה עבירה פלילית וכל שכן מכירתו. מי שנתפס עם כלי עישון עשוי להיחשף לעונש מאסר של 20 שנים. יודגש כי העבירה מתייחסת לכל כלי שגם עשוי לשמש לייצור של סם ולא רק לשימוש בו.

תיווך בעסקת סמים או ייבוא:

יבוא של סם ללא היתר, וגם תיווך בעסקת סמים, בין אם בתמורה או לא בתמורה, מהווים, כל אחד מהם, עבירות חמורות לפי פקודת הסמים, שעונשן עומד על 20 שנות מאסר.

הדחת קטינים לשימוש בסמים:

הדחה של קטין לשימוש בסמים מוגדרת אולי בתור העבירה החמורה ביותר. הכוונה היא למקרים שבהם אדם מבוגר נותן לקטין להשתמש בסמים, מעניק לו סמים למשמורת ועוד. מדובר בעבירה שעונשה עומד על 25 שנות מאסר.