זוגות רבים כיום נישאים בחו"ל ונרשמים בארץ בתור נשואים או פועלים בדרך אחרת, בדמות קבלת תעודת זוגיות, והכל כדי להימנע מלהינשא ברבנות, הן מטעמים אידאולוגיים והן מטעמים דתיים (כגון פסולי חיתון, כהן וגרושה ועוד). לכן, נשאלת השאלה מהן האפשרויות העומדות בפני בני זוג שלא מעוניינים למעשה "לעבור" ברבנות? על כך במאמר הבא:

נישואין וגירושין בישראל- הדין:

בישראל, נישואין וגירושין נעשים על פי הדין הדתי- אישי. כלומר, בני זוג יהודים יכולים להינשא רק על פי הדין הדתי. לדין הדתי חסרונות רבים, הוא ארכאי, הוא פוגעני כלפי זכויות אדם וכן (ובעיקר) כלפי זכויות נשים. כמו כן, הוא מפלה במובנים מסוימים משום שהוא מונע מאנשים מסוימים להינשא, כמו לדוגמא: כהן וגרושה, בני זוג מעורבים (שהאחד יהודי והשני לאו), ועוד. הסיטואציה הזו, שהדין הדתי הוא שחל על נישואין בישראל, מונעת מאזרחים רבים להינשא. כמו כן, ישראלים רבים נמנעים מלהינשא על פי דין תורה גם מטעמים אידאולוגיים. בנוסף, זוגות חד מיניים כלל אינם יכולים להינשא על פי הדין הדתי, שכן הדין הדתי לא מכיר בזוגיות מהסוג הזה.

עם זאת, ישנן דרכים לעקוף את הדין הדתי, ולקיים משק בית משותף, ואף למסד את חיי הנישואין באמצעים רבים. אך יודגש, שבני זוג יכולים לחיות יחדיו מבלי להינשא, נישואין הן בסופו של דבר אקט משפטי, אך גם אקט סמלי. חיים משותפים, גם הם אקט משפטי וסמלי כאחד.

ידועים בציבור:

האפשרות הראשונה למסד את חיי הזוגיות, היא באמצעות קיום משק בית משותף, וקבלת הכרה מהותית בתור ידועים בציבור. ידועים בציבור אינם צריכים להירשם במרשם מסוים, אלא פשוט לקיים משק בית משותף, קרי: לחיות יחדיו, ולשאת בנטל החיים המשותפים הכולל הוצאות ושמחות. כמו כן, בני זוג הידועים בציבור מוכרים ע"י רשויות המדינה בתור זוגות שזכאים לכל זכות שגם זוג נשוי יהיה זכאי לה, כמו לדוגמא: זכויות מהביטוח הלאומי, קצבת ילדים, קצבאות שארים ועוד. כמו כן, ידועים בציבור יכולים גם לחתום על הסכם ממון ו\או הסכם חיים משותפים, על מנת להסדיר באופן חוזי ופורמאלי יותר את מרקם חייהם.

החיסרון שיש בקיום משק בית של ידועים בציבור היא העובדה שבניגוד לזוגות נשואים, ידועים בציבור צריכים באיזשהו אופן להוכיח לעיתים שהם באמת ידועים בציבור, החל מסיטואציה שבה הם מבקשים לקבל קצבאות מהרשויות, וכלה ביום פטירה (לשם הכרה בתור בן זוג לצרכי קבלת צוואה על פי דין). במובן מסוים, חייהם של זוגות נשואים קלים יותר, משום שהם אינם צריכים להוכיח את זוגיותם בכל מקרה ומקרה.

תעודת זוגיות:

כיום ניתן לקבל תעודת זוגיות באמצעות פניה לעורך דין או עמותות מסוימות העוסקות בכך. בדומה לקיום חיים משותפים כידועים בציבור, תעודת זוגיות מהווה אסמכתא לקיום חיים משותפים. תעודת זוגיות מקנה לבני זוג זכויות במסגרת רשויות המדינה. עם זאת, לתעודת זוגיות גם חסרונות, בדומה למתואר בכל הנוגע לידועים בציבור, גם תעודת זוגיות יכולה לעיתים להיתקל בקשיים בכל הנוגע להוכחת העובדה שבני הזוג אכן חיים יחדיו לצורך קבלת זכויות המגיעות על פי דין.

רישום לחסרי דת:

בני זוג שהם חסרי דת, יכולים כיום להירשם בתור בני זוג שבאו בברית הזוגיות, בהתאם לחוק ברית הזוגיות, התש"ע- 2010. אין מדובר בנישואין שכן זהו מונח דתי. אך מצד שני, זהו פתרון נהדר אשר חל לצערנו נכון להיום רק על חסרי דת. החוק קובע כי רשם זוגיות יהיה אמון על רישום בני זוג המבקשים להיות כלולים במרשם, ולקבל הכרה בתור באים בברית הזוגיות. היתרון הגדול הוא שבני זוג רשומים מקבלים למעשה הכרה דומה לזוגות נשואים. החיסרון הוא שהחוק חל כאמור רק על חסרי דת, וכן הוא לא רלוונטי למי שמטעמים הלכתיים רוצה להינשא בחתונה דתית, אך בשל בעיות גיור לא יכול לעשות כן.

חתונה אזרחית במדינה זרה:

זוגות רבים נישאים כיום במדינות זרות. לאחר נישואין במדינה זרה, יכולים בני הזוג להירשם בארץ בתור זוג נשוי, לרבות בני זוג מאותו המין וזוגות מעורבים או יהודים. מרגע זה, יכולים בני הזוג לקבל הכרה בתור זוג נשוי לכל דבר ועניין.

החיסרון בנישואין במדינה זרה, הוא שככל שמדובר בבני זוג יהודים הרי שבעת שיבקשו להתגרש, הם יצטרכו להתגרש בבית הדין הרבני. אם מדובר בבני זוג שלא מאותה דת, אז יהיה עליהם לפנות לבית המשפט בבקשה להתרת נישואין. אך למרות החיסרון, יודגש שהאפשרות להינשא במדינה זרה הפכה להיות שכיחה מאוד בשנים האחרונות.

לסיכום:

ככל שענייני נישואין וגירושין עדיין יוסדרו על פי בהתאם לדין הדתי, הנושא ימשיך להיות מורכב. אך למרות המורכבות, ישנן דרכים מגוונות ויצירתיות לעקוף את הדין הדתי.