מורכבותם של דיני המשפחה בישראל, במיוחד בתחום הגירושין והנישואין נובעת בחלקה הגדול מהעובדה שאין למעשה הפרדה בין דת למדינה, בענייני האישות. כלומר, בתחום הנישואין והגירושין קיימת סמכות רק לטריבונל משפטי אחד, והוא בית הדין הרבני. במקביל, קיים טריבונל משפטי אחר, והוא בית המשפט לענייני משפחה, שגם לו סמכויות רבות, למעט סמכות אחת, והיא לדון בענייני גירושין ונישואין.

אך מה כוללים בעצם ענייני "נישואין וגירושין"? על כך במאמר הבא.

מה קובע החוק בנוגע לנישואין וגירושין?

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: "החוק") קובע כי ענייני נישואין וגירושין בין יהודים, יערכו על פי דין תורה, ויהיו כפופים באופן בלעדי לבתי הדין הרבניים. אך הכלל דנא לא החל עם חקיקת החוק, אלא עוד לפני הקמת המדינה, קבע דבר המלך במועצתו (החוק המנדטורי) כי הדין האישי יהיה לדיני העדות הדתיות שחיו בישראל, דהיינו, מוסלמים, יהודים, ונוצרים. המצב נמשך עד היום. החוק, סך הכל המשיך את הדין ששרר בארץ ישראל המנדטורית עוד עובר להקמת המדינה. לכן, המצב החוקי שבו ענייני נישואין וגירושין נערכים על פי הדין הדתי, הוא לא רק נחלתם של יהודים בישראל, אלא גם של אזרחי ישראל המוסלמים או הנוצרים. בעניינם קיימים בתי דין דתיים נפרדים (השרעי- אצל מוסלמים, והנוצרי, וכן גם קיים בית דין דרוזי נפרד).

מכאן, אפשר כבר לקבוע סמכות אחת שלא קיימת לבתי הדין הרבניים, או כל בית דין דתי, והיא סמכות לדון בעניינים של אנשים שאינם בני הדת הרלוונטית. דהיינו, נישואין וגירושין כן, אך לא בין לא יהודים או בני שתי דתות נפרדות. ההלכה היהודית, וגם הדין הדתי המוסלמי והנוצרי, אינם מכירים בנישואי תערובת, לשם הכרה בתור בן דת מסוימת, יש להפוך להיות בן אותה דת. אצל יהודים, יש להתגייר, אצל מוסלמים- להתאסלם. כך שאם מוסלמי ויהודייה (אזרחי ישראל) מעוניינים להינשא, הם אינם יכול לעשות זאת בישראל, אלא באמצעות נישואין במדינה זרה, ורישום במשרד הפנים.

מה כולל המונח "נישואין וגירושין?

הסברנו כי סמכות בית הדין הרבני כוללת סמכות לדון רק בעניינם של יהודים, ורק בענייני נישואין וגירושין. אך נישואין וגירושין כוללים מספר מונחים שלא ברור האם לבית הדין הרבני סמכות לדון בהם. להלן:

גירושין: כאשר בני זוג רוצים להתגרש, בית הדין הוא הסמכות לכך. אבל כפי שהוסבר בעקיפין לעיל, כאשר קיים ספק לגבי יהדותם של אחד מבני הזוג, לבית הדין אין סמכות לדון בגירושין במקרה כזה, אלא על בני הזוג לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, בבקשה להתרת נישואין (כך יעשו למשל בני זוג ישראלים, בני דתות שונות שנרשמו במשרד הפנים לאחר נישואין בנכר).

מזונות: לבית הדין סמכות לדון בתביעת מזונות, היות וחובת תשלום המזונות היא חובה שקיימת מכוח הדין הדתי (גם אצל מוסלמים ונוצרים). לכן, לבית הדין הסמכות לדון אלו, עם זאת, בענייני מזונות קיימת סמכות מקבילה לבית המשפט לענייני משפחה.

שלום בית: מדובר בתביעה שמוגשת ע"י אחד מבני הזוג, במסגרת הליך הגירושין לכפות על בן הזוג לשמור על שלום בית, ולמנוע גירושין לתקופה. מדובר בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני, משום שמדובר בענייני נישואין וגירושין גרידא.

מדור ספציפי: זו תביעה שמוגשת למעשה יחד עם תביעה לשלום בית, במסגרתה עותר אחד מבני הזוג לכפות על הצד השני לאפשר לו להמשיך להתגורר בדירה המשותפת שלהם. לכן, גם כאן הסמכות הייחודית היא לבית הדין הרבני.

חלוקת רכוש/משמורת למרות שחלוקת רכוש היא לכאורה נושא שיש להסדיר בעת הגירושין, אך לבית הדין אין סמכות לדון בחלוקת רכוש, למעט במקרים שבהם הוא קונה סמכות, כך גם בענייני משמורת. כפי שיוסבר בהמשך.

האם לבית הדין הרבני סמכויות נוספות?

כאמור, לבית הדין הרבני הסמכות לדון גם בעניינים שאינם קשורים בטבורם לנישואין וגירושין, אך זאת רק כאשר מוגשת קודם תביעת גירושין שכורכת עמה את שאר הנושאים (כמו מזונות, משמורת ורכוש). אך הצד השני יכול תמיד לטעון לקיומה של סמכות מקבילה, ולכך שמדובר בתביעה שנעשתה בה כריכה לא "כנה" (כלומר שמדובר בניסיון ליצור יתרון לא הוגן). טענות כאלו מועלות באופן קבוע בין בני זוג, ומביאות בין היתר למורכבות הליך הגירושין.

מהן סמכויות בית המשפט לענייני משפחה?

חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה- 1995, הוא אשר מסדיר את הקמתו ואת סמכויותיו של בית המשפט לענייני משפחה. למעשה, כפי שניתן היה להבין עד כה, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין משפחתי, והוא גם ברירית המחדל לכך. אך הכל, למעט ענייני נישואין וגירושין.

חשוב גם להדגיש, כי בית המשפט לענייני משפחה עוסק בכל עניין אישי, ובין כל עדה בישראל, בין אם מדובר ביהודים, נוצרים ומוסלמים. בית הדין הרבני סמכותו היא רק כלפי יהודים. אך כאמור, במקביל קיימת סמכות לבית הדין השרעי (סמכות דומה), ובית הדין של העדה הנוצרים או הדרוזית.