נראה שאחד הנושאים הכאובים ביותר בתחום הגירושין בין בני זוג, או בכלל בעת פרידות מבן או בת זוג, הוא נושא הרכוש. האחד סבור כי רכוש מסוים שייך לו בלבד, האחר סבור כי אותו רכוש הפך למשותף עם קיומם של חיים משותפים, וכך נמשך לו מעגל קסמים שעשוי לא אחת רק להעכיר את מערכת היחסים שהגיע לסיומה, וכן גם להביא למחלוקות משפטיות שאפשר למנוע. לכן, המאמר שלהלן, יסביר מה קובע למעשה חוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), בכל הנוגע לחלוקת רכוש.

מהו חוק יחסי ממון?

חוק יחסי ממון נועד למעשה לקבוע ברירת מחדל בענייני חלוקת רכוש בגירושין או בעת פרידה, במקרים שבהם למעשה בני הזוג לא הסדירו בעצמם את אופן חלוקת הרכוש ביניהם. כבר בפתחו של החוק, נקבע הדין לעניין הסכמי ממון, ובאופן אותו יש לאשרם. דהיינו, הסכם ממון, יש לערוך בכתב, וכן גם לאשר אותו בפני בית המשפט לענייני משפחה. בהיעדר הסכם ממון בין בני זוג, קובע החוק הסדר מטעמו, הסדר הנקרא "איזון משאבים". כבר בסעיף 3, נקבע שככל שבני הזוג לא ערכו הסכם ביניהם, יראו אותם בתור מי שהסכימו להסדר הקבוע בחוק יחסי ממון.

ברירת המחדל של חוק יחסי ממון, היא שאין בעצם הנישואין או בכלל זה החיים המשותפים, כדי לפגוע בקניין או כל סוג של רכוש של בני הזוג, או לחלופין להטיל על אחד מבני הזוג אחריות על חובותיו של רעהו.

מהו הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון?

חוק יחסי ממון קובע כי כאשר תמו הנישואין, או מערכת היחסים, יהיה זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי הרכוש של "כלל הנכסים של בני הזוג". המשמעות של הביטוי "כלל הנכסים" בהתאם לחוק כוללת אגב, גם זכות הפנסיה של אחד מבני הזוג, קופות גמל של אחד מבני הזוג, פיצויים בגין פרישה, וחסכונות.

עם זאת, לחוק גם יש חריג, כלומר, לא בכל מקרה יאוזן רכושם של בני הזוג, וזאת במקרים שבהם מדובר על נכסים שהיו שייכים לבני הזוג ערב הנישואין (או תחילת מערכת היחסים), או רכוש שאחד מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה בתקופת מערכת היחסים (או הנישואין). עוד קובע החוק, שהסדר איזון המשאבים הקבוע בו, לא יחול על גמלאות סעד המשולמות לאחד מבני הזוג, לדוגמא: פיצויים בגין תאונה, או גמלה המשולמת מטעם הביטוח הלאומי או קצבאות בגין אלמנות וכו'. הרציונל של החריג הוא שלא יהיה זה צודק לתת לבן זוג ליהנות מפירות מגבלה של בן הזוג האחר, שכן אלו תשלומים המיועדים אך ורק באופן אישי מראש, לבן הזוג.

מתי ניתן לבקש איזון משאבים?

בעבר, כדי לערוך איזון משאבים של כלל נכסי בני הזוג, היה צריך לקבל פסק דין הקובע באופן רשמי את גירושי בני הזוג. הוראה זו, הביאה לא אחת למשיכת הליך הגירושין, וניצולו לרעה ע"י הצד המבקש שלא לערוך איזון משאבים. כיום, החוק מונע סיטואציות כאלו.

סעיף 5 לחוק יחסי ממון קובע כי כל אחד מבני הזוג יכול להגיש תביעה לאיזון משאבים, אפילו אם טרם נערכו גירושין באופן פורמאלי וזאת בתנאים הללו: אם חלפה שנה מהיום בו הוגשה תביעת גירושין, או תביעה לחלוקת רכוש בין בני הזוג לפירוק שיתוף במקרקעין. אפשרות נוספת, היא כאשר בין בני הזוג מערכת יחסים לא תקינה, והם למעשה לא חיים יחדיו במשך תקופה של תשעה חודשים ומעלה.

יתר על כן, לבית המשפט יש סמכות אף להורות על הקדמת מועד איזון המשאבים, בהחלטה מנומקת, במקרים שבהם מוגשת בקשה לכך. אז, במסגרת בקשה להקדמת מועד האיזון, יש להוכיח שמתקיימות נסיבות שמצדיקות את הקדמת איזון המשאבים. לדוגמא: אלימות שמופעלת כלפי בן או בת הזוג, מצב כלכלי קשה עקב עזיבת הבית או התנהלות מחפירה של בן או בת הזוג, ועוד.

האם בית המשפט יכול לסטות מהסדר איזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון?

התשובה היא בחיוב. בית המשפט רשאי שלא לערוך חלוקה שווה של רכוש בני הזוג ביניהם, אלא לקבוע חלוקה שונה, תוך שהוא ייטול בחשבון את מצבם הכלכלי האישי, את יכולת ההשתכרות שלהם בעתיד, וגם את התנהגותם במהלך מערכת היחסים. לדוגמא, אם אחד מבני הזוג הוא בעל הכנסה גבוהה, אך בן הזוג השני חסר השכלה, ויכולת הכנסה, הרי שבמקרים כאלו ייתכן ובית המשפט יסטה מההסדר הקבוע בחוק.

אם רכוש מסוים רשום על שמי – יש לכך משמעות?

בהתאם לחוק יחסי ממון, אין לעצם הרישום של רכוש מסוים משמעות אקוטית. היות והחוק קובע כי שלא דיי בכך כדי להוכיח בעלות, אלא יש צורך להוכיח שנכס מסוים לא שותף ולא הייתה כוונה לאזן אותו גם במהלך חיי הזוגיות.

מהי דרך המלך להימנע ממחלוקות בגין הרכוש?

כפי שנרמז בפתח הדברים, למעשה הדרך הטובה ביותר להימנע ממחלוקות משפטיות, היא לחתום על הסכם ממון, ובאמצעותו להגיע להסכמה מלאה על אופן חלוקת הרכוש, ושייכותו.