מוסד הנישואין במדינת ישראל מושתת על הדין העברי הקדום, בהתאם להלכות יהודיות קדומות שנקבעו עוד בימי קדם. מכאן, כי פסיקותיו של בית הדין הרבני מתבססות על הלכות יהודיות קדומות, שלעיתים מעוררות מחלוקות ושיח בחברה.

במדינתנו, זוג יהודי שמחליט לקדם את מערכת יחסיו ולמסד אותה, נאלץ לעשות זאת ברבנות. על פי ההלכה, על כל זוג יהודי להינשא כדת משה וישראל, ולכן חלים על בני הזוג הלכות ומצוות יהודיות. אלא שבימינו התפתחה אלטרנטיבה נוספת, אשר מתאימה לזוגות שאינם מעוניינים להתחתן בכפוף לדין דתי. אלטרנטיבה זו נקראת נישואין אזרחיים, והיא אינה מוכרת במדינת ישראל. למרות זאת, זוגות רבים מתחתנים על פי דין חילוני זה ומממשים את הרצון שלהם להתחתן, מבלי להיות כבול לדין הדתי.

במאמר המובא לפניכם נעסוק בנישואין אזרחיים. יובהר כי מאמר זה הינו מאמר תוכן ולכן הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה ומקצועי בתחום דיני המשפחה בכלל והליך הנישואין והגירושין בפרט.

הדין האישי בישראל:

בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית הרלוונטית ליהודים, ולו הסמכות הבלעדית לעסוק בהליך הנישואין והגירושין בין בני זוג יהודים. את סמכותו שואב בית הדין מתוקף חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים").
בשל הסמכות הבלעדית שמחזיק בית הדין הרבני, אזי כל זוג יהודי שירצה להתחתן תחת דין דתי, יאלץ לעבור דרך הרבנות. אלא, שזוגות רבים לא מעוניינים לקשור עצמם במוסד הנישואין על פי דין תורה, ולכן פונים לאלטרנטיבה חלופית, שהיא כאמור הנישואין האזרחיים.
יובהר כי בית הדין הרבני אחראי רק על בני זוג יהודים ועל מוסד נישואיהם, כך שבני זוג מעורבים כמו נוצרייה ויהודי, או זוגות חד מיניים, אינם יוכלו לעבור דרך בית הדין הרבני היות שהוא לא מכיר בהם כלל.

נישואין אזרחיים – האלטרנטיבה קיימת:

אחת האלטרנטיבות לנישואין שלא בכפוף לדין הדתי, הינה נישואין אזרחיים. מדובר בנישואים רישומיים, אשר מזכים את בני הזוג בהטבות וזכויות החלות על זוגות נשואים. כאמור, נישואין אזרחיים אינם מתאפשרים בישראל, למרות שהמציאות מלמדת שקיימים זוגות הנשואים נישואין אזרחיים בארץ.

מכאן נשאלת השאלה, למה? משום שהדבר מתאפשר על ידי יציאתם של הזוגות הללו לחו"ל, למטרת נישואין. לאחר נישואין במדינת המכירה בנישואים אזרחיים ומאפשרת נישואים של כאלו שאינם תושבים, הזוג יקבל תעודת נישואין רשמית, יחד עם חותמת "אפוסטיל". לאחר מכן, יחזרו בני הזוג לארץ, להירשם כנשואים, כפי שהם על פי המדינה בה נישאו, וזאת כמעין עקיפת החוק הדתי הקיים.

עצם האפשרות לצאת מהמדינה ולהתחתן בטקס רשמי במדינה אחרת, מעניקה לבני זוג את האפשרות לפנות לאלטרנטיבה חלופית זאת למוסד הנישואין. בשנים האחרונות זוגות רבים פונים אל נישואין אזרחיים, במטרה שלא למסד את הקשר שלהם על פי הדת, אלא על פי דין חילוני וכך להשתחרר מהלכות מיושנות כגון ההלכה היהודית.

מדוע פונים לאפיק של נישואין אזרחיים?

כאמור, הדין האישי במדינה מושתת על ההלכה היהודית הקדומה, וזאת בהתאם להלכות יהודיות קדומות. בית הדין הרבני הינו הערכאה המשפטית הרלוונטית ליהודים, ולו הסמכות הבלעדית לעסוק בכל הנושאים הקשורים להליך הנישואין והגירושין.

עיקרון העל של בית הדין הוא שמירה על יחסי הנישואין ושלום בית. ההלכה היהודית מתווה דרך לזוגות הנישאים, תוך אמונה כי כל זוגיות מבוססת על ערכים של כבוד, אמונה והרמוניה. אלא שבמדינת ישראל, חיים גם זוגות לא יהודים, ולעיתים ישנם זוגות מעורבים, כמו יהודייה ונוצרי. כאשר בני זוג מעורבים, מעוניינים לקדם את מערכת היחסים לכדי נישואין, הם נתקלים בקושי למסד את קשרם ברבנות.
כלומר, בשל העובדה כי הדין האישי מושתת על הלכה יהודית, אזי נגרמים קשיים לזוגות שאינם יכולים להתחתן. בנוסף, הרצון שלא להינשא לפי הדין הדתי, הינו רלוונטי גם לבני זוג יהודים שאינם מעוניינים למסד את הקשר בכפוף לדין דתי, מסיבות כאלו ואחרות, לרבות אידיאולוגיות. מכאן נראה כי הפנייה למוסד נישואין אזרחיים, תעשה בעיקר מצדם של זוגות מעורבים, או זוגות יהודים שאינם מעוניינים למסד את הקשר באמצעות הרבנות – שהיא גוף דתי במדינה.