המשפט הישראלי, באופן טבעי נשען על עקרונות דמוקרטיים, אך דווקא בתחום הנישואין – ניתן לראות את טביעת האצבע של הדת באופן מובהק. כלומר, בישראל, נושאים הנוגעים ל-"מעמד האישי" כפופים לדין הדתי של בני הזוג. עבור יהודים, מדובר בהלכה היהודית. מנגד, עבור בני דתות אחרות – ישנו הדין הדתי הרלוונטי לדת (למשל, אצל מוסלמים – חל הדין השרעי, אצל נוצרים – הדין הכנסייתי, אצל יהודים – בית הדין הרבני).
אך מה הדין של זוגות מעורבים, חילונים או בני דתות שלא ניתן להשיאם לפי הדת? והאם קיימת בישראל אפשרות לנישואין אזרחיים? בכך נעסוק במאמר שלהלן, שבו נפרט את האפשרויות לנישואין אזרחיים ואת הנושאים הנוגעים לנישואין אזרחיים. נעיר כי מטרת המאמר היא להעניק לכם מידע, אך המאמר איננו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי אצל עורך דין גירושין בחולון.
הדין האישי במשפט הישראלי
נושאים הקשורים למעמד אישי – כגון נישואין, גירושין, ירושה או אבהות – כפופים בישראל למה שמכונה "הדין האישי". הכוונה היא לכך שכל אדם כפוף לדין הדתי של עדתו. כך למשל, יהודים כפופים לדין ההלכתי, מוסלמים לדין השרעי, נוצרים לדין הקנוני\כנסייתי.
לגבי יהודים, משמעות הדבר היא ברורה: נישואין ייחשבו תקפים לפי הדין הקיים, רק אם נערכו בהתאם להלכה. דהיינו, נישואין באמצעות חופה וקידושין, חתימה על שטר כתובה, עדים כשרים, טבעת, ואמירת נוסח הקידושין: "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל". אך כבר בנקודה זו עולה השאלה – מה קורה כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי? או כאשר השניים בוחרים לא להינשא ברבנות?
סמכויות שפיטה בענייני משפחה ונישואין בישראל:
בית הדין הרבני: הערכאה היחידה המוסמכת לדון בנישואין וגירושין של יהודים בישראל, היא בית הדין הרבני. לבית הדין יש סמכות בלעדית לערוך גירושין (גט) ולהכיר בתוקפם של נישואין דתיים שנערכו על פי ההלכה. לצד סמכותו הבלעדית בנישואין וגירושין, מוסמך בית הדין הרבני גם לדון בנושאים נלווים – כגון מזונות, חלוקת רכוש, הסדרי שהות וכדומה, ובלבד שהנושאים הללו נכרכו כהלכה לתביעת הגירושין, או ניתנה הסכמת שני הצדדים לקיים את ההליך בפני בית הדין הדתי.
בית המשפט לענייני משפחה: הינו מוסמך לדון בכל יתר העניינים המשפחתיים: מזונות, משמורת, הסכמי הורות, צוואות, ירושות ועוד. הוא אינו מוסמך לערוך נישואין או להורות על גט – אך במקרים רבים, הוא מטפל בנושאים הנלווים להליך הגירושין, ולעיתים מקביל בסמכותו לבית הדין הרבני, בהתאם למקום ולזמן הגשת התביעה.
זוגות מעורבים (יהודי ולא-יהודי), כהן וגרושה, וחסרי דת:
המערכת בישראל אינה מאפשרת נישואין דתיים לזוגות שמעורבותם אסורה לפי הדין הדתי – למשל: זוגות מעורבים, כגון: יהודי ונוצרייה, מוסלמי ויהודייה – אינם יכולים להינשא ברבנות. זוגות מנועים הלכתית: כגון כהן וגרושה, ממזרים, פסולי חיתון למיניהם, זוגות חד מיניים.
אתאיסטים, חילונים או חסרי דת: חילונים יכולים להינשא לפי הדין הדתי שחל עליהם. העובדה שאדם הוא חילוני, אינה מהווה מניעה להינשא. חסר דת – אם הוא מוכר רשמית כחסר דת, יידרש להיחקר על ידי בית הדין הדתי בנושא. אתאיסט – דינו כחילוני, ואין שום מניעה להינשא לפי הדין הדתי. חשוב להדגיש כי יש זוגות רבים שכאמור לא יכולים להינשא, או כאלו שלא רוצים להינשא, כמו למשל – חילונים שלא רוצים להינשא לפי הדין הדתי, או חד מיניים.
זוגות שלא יכולים להינשא בישראל לפי הדין הדתי, או לא רוצים, יכולים להינשא במדינה זרה. בפועל, מדינת ישראל אינה מאפשרת נישואין אזרחיים בתחומה. אך כאמור, החלופה היא פשוטה, להינשא בחו"ל.
נישואין אזרחיים מחוץ לישראל?
כדי להתחתן אזרחית, זוג ישראלי נדרש להינשא במדינה אחרת שבה נישואין אזרחיים מותרים גם לזרים. מדינות רבות מציעות שירות זה – ביניהן: קפריסין, צ'כיה (פראג), קנדה, ארה"ב. נעיר כי קנדה מאפשרת גם לזוגות חד מיניים להינשא.
חשוב להדגיש כי נישואין במדינה זרה יוכרו במדינת ישראל, רק אם אלו מוכרים במדינה שבה נערכו הנישואין. כך גם לגבי זוגות חד מיניים: אם אלו נישאו לפי דיני המדינה, אזי גם בארץ הנישואין יוכרו.
האם נישואין אזרחיים שווי ערך לנישואין דתיים?
מבחינה משפטית – התשובה היא כן. זוג שנישא בנישואין אזרחיים במדינה זרה ונרשם במדינת ישראל, ייחשב כנשוי לכל דבר ועניין, על כל המשתמע מכך. מצד שני, יש לציין כי אם בעתיד בני זוג שנישאו בחו"ל, ירצו להתגרש, הם יצטרכו ככלל להתגרש בבית הדין הדתי (במידה ולא הייתה מניעה שיינשאו לפי הדין הדתי). אם מדובר בזוג שהיה מנוע מלהינשא בנישואין דתיים, אזי יהיה עליו לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה להתרת נישואין.
לסיכום:
בין אם אתם שוקלים להינשא ברבנות, בנישואין אזרחיים בחו"ל או לבחור באיחוד זוגי ללא נישואין פורמליים – חשוב לקבל ליווי משפטי מקצועי, שיבחן את ההשלכות המשפטיות של כל מסלול, ויסייע לכם לממש את הקשר הזוגי בדרך שמתאימה לכם.