בעידן שבו מערכות יחסים אישיות, משפחתיות או חברתיות, עלולות להתלקח במהירות לכדי עימות, חשוב להכיר את הכלים המשפטיים העומדים לרשות אדם שמרגיש מאוים, מוטרד או מותקף. אחד הכלים המרכזיים והיעילים ביותר הוא צו הרחקה, שהוא למעשה סעד משפטי שמטרתו להפסיק מיידית מצבים מסוכנים ולמנוע את הסלמתם. צו הרחקה הוא סעד זמני, אך הוא פתרון למקרים שבהם אדם מוטרד על ידי שכן, או כל אדם זר, או אפילו כאשר בן משפחה מוטרד על ידי בן משפחה אחר.

במאמר הבא נבחן את סוגי צווי ההרחקה הקיימים בישראל, ההבדלים ביניהם, מי מוסמך להוציאם, ומהי הדרך הנכונה לפעול כשנדרש להגן על שלומכם או פרטיותכם. אם אתם שוקלים לבקש צו הרחקה – או שקיבלתם אחד – מומלץ לקרוא בעיון.

מהו צו הרחקה?

צו הרחקה, כשמו כן הוא – הוראה משפטית האוסרת על אדם מסוים להתקרב, ליצור קשר או לשהות בקרבת מקום לאדם אחר. תכלית הצו היא למנוע המשך הטרדה, איומים או פגיעה, ובמקרים מסוימים – גם לעצור התדרדרות חמורה יותר של סיטואציה שעלולה להסתיים באלימות של ממש.

כאמור, צו הרחקה הוא אפוא צו זמני, אשר ניתן לעיתים במעמד צד אחד בלבד, אך לרוב מחייב את קיומו של דיון משפטי שבו נשמעים שני הצדדים. קיימים מספר סוגים של צווי הרחקה, המוסדרים בחוקים שונים, בהתאם לטיב הקשר בין הצדדים ולסוג הפגיעה. נעיר כי בישראל, יש שני חוקים שמכוחם ניתן לעתור ולקבל צו הרחקה, על כך, בחלק הבא.

החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001:

חוק זה עוסק במקרים שבהם הפוגע והנפגע אינם קרובי משפחה, כאשר ההטרדה יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות: מעקב, איומים, חדירה לפרטיות, פגיעה בשלוות החיים, שליחת הודעות מטרידות, ואף פרסומים ברשתות החברתיות.

על פי החוק המוזכר בכותרת, בית משפט השלום מוסמך להוציא צו הרחקה, אם הוכח בפניו כי ההתנהגות של המשיב (האדם שנגדו מתבקש הצו) עולה לכדי הטרדה מאיימת. במקרים דחופים ניתן להוציא צו מידי במעמד צד אחד, כאשר בהמשך תמיד ייערך דיון בנוכחות שני הצדדים.

נעיר כי צו למניעת הטרדה מאיימת, יכול לאסור על יצירת קשר, קירבה פיזית, פרסום ולאפשר תפיסת נשק וכן לחייב בטיפול. הצו יינתן לרוב לפרק זמן של עד 6 חודשים, עם אפשרות להארכה, במקרים חריגים.

החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א – 1991:

זהו חוק ייעודי ומותאם למקרים שבהם הסכסוך הוא בין בני משפחה. נסביר: לרוב מדובר בסכסוכים בין בני זוג, הורים וילדים, אחים, או אנשים שמתגוררים תחת אותה קורת גג. החוק נועד להגן במיוחד על בני משפחה במצבי סיכון, כאשר קיימת אלימות פיזית, מינית, מילולית, איומים או פגיעה חמורה בפרטיות.

הסמכות להוציא צו הרחקה במקרה זה, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, או בית דין דתי, וכן ניתן להפעילה על בסיס ראיות לאלימות או התנהגות מסוכנת. גם כאן קיימת אפשרות להוצאת צו מידי, ובהמשך ייערך דיון מעמיק בשאלת הצורך בצו קבוע, במעמד שני הצדדים.

נעיר, כי היות ומדובר בחוק שמותאם לבני משפחה, הרי שייחודו של חוק זה הוא ביכולת להטיל הוראות נוספות, כגון: סילוק מהדירה, איסור הטרדה של קטינים, תפיסת נשק, ובמקרים מסוימים – אף שילוב שירותי הרווחה, במיוחד כאשר מעורבים קטינים.

מי יכול לבקש צו הרחקה?

בדרך כלל, הנפגע עצמו הוא זה שפונה לבית המשפט בבקשה למתן הצו, אך החוק מאפשר גם לגורמים נוספים להגיש בקשה. הגורמים הם: עובד סוציאלי, קצין משטרה, או פרקליטות.

מה קורה כשמפרים צו הרחקה?

המשמעות של הפרת צו הרחקה היא חמורה – מדובר בעבירה פלילית לכל דבר ועניין, שעונשה עלול להגיע לשנתיים מאסר ואף יותר. חשוב לדעת, גם אם מבקש הצו מסכים בשתיקה להפרת הצו או אפילו מסכים בכתב, זה לא מהווה טענת הגנה ובמקרים כאלו יש לעתור לבית המשפט שיורה על ביטול הצו.

כמה מילים על צו הרחקה במסגרת הליך פלילי או משטרתי:

חשוב לנו גם לסקור בקצרה את הנושא של צווי הרחקה שניתנים במסגרת הליכי מעצר. כלומר, מעבר לצווי הרחקה אזרחיים, גם במישור הפלילי קיימת סמכות להרחיק אדם, לרוב במסגרת הליכי מעצר. למשל: קצין משטרה רשאי להורות על הרחקה מיידית לתקופה קצרה, במסגרת הוראת שחרור ממעצר לצרכי הגנה או חקירה.

כמו כן, שופט מעצרים יכול להטיל תנאי שחרור הכוללים הרחקה מהקורבן, מעדים או ממקום מגורים משותף – במיוחד כאשר קיים חשש לשיבוש הליכים או סכנה לציבור. הפרה של צו שיפוטי מהווה עילה למעצר מאחורי סורג ובריח, שכן מדובר בהפרה של תנאי שחרור.

לסיכום:

צו הרחקה הוא כלי חיוני שנועד להגן על שלומו של אדם במצבים של הטרדה, איום או אלימות – אך מדובר בהליך משפטי מורכב, שדורש הבנה, ראיות ולעיתים גם ליווי מקצועי. אם אתם מרגישים מאוימים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין.